החלטה בתיק ת"א 33372-01-10

1.         א.         התובע, יליד 1982, הגיש תביעה לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"א-1975 (להלן: "החוק") בגין תאונה שארעה לו ביום 9/3/2008 בעת שרכב על אופנועו, כאשר נכנס למגרש חניה של המכללה האקדמית באריאל ושכתוצאה ממנה נגרמו לו נזקי גוף.

            ב.         התובע מפרט בתביעתו, כי רכש את האופנוע בינואר 2008, הוא ביצע העברת בעלות ביום 21.1.08 בסניף הדואר באריאל ולתומו ביקש מהמוכר, הבעלים הקודם של האופנוע, את פוליסת ביטוח החובה וזאת מתוך הנחה שהבעלות על הפוליסה עוברת יחד עם הבעלות על הקטנוע.

                        המוכר מסר לתובע את הפוליסה יחד עם מפתחות האופנוע ונפרד ממנו. לטענתו, כל אותה עת סבר, כי הוא מבוטח כדין.

                        התובע טוען, כי נתבעת 2 אחראית לנזקיו בגין התאונה האמורה על פי "חבותה החוקית השיורית". 

2.         א.         נתבעת 2 הגישה כתב הגנה שבמסגרתו טענה, בין היתר, כי אין לה כל חבות כלפי התובע, שכן לפי סעיף 7(5) לחוק מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שהיה לו לא כיסה את השימוש ברכב, אינו זכאי לפיצויים לפי החוק.

ב.         נתבעת 2 טוענת, כי התובע הודה שבמועד התאונה האמורה היה הבעלים ו/או המחזיק בפועל באופנוע ולפיכך מוטלת עליו החובה לוודא קיומו של ביטוח חובה תקף, ובהעדר ביטוח אין לו עילת תביעה על פי החוק.

3.         ביום 16/2/2011 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שלפיה יגישו סיכומים בשאלה אם יש לתובע, הבעלים ומחזיק  האופנוע עילת תביעה נגד נתבעת 2, דהיינו, האם החריג  שבסעיף 7א לחוק חל עליו?

4.         כפי שעולה מסיכומיו, התובע ער לפסיקה שלפיה בנסיבות העניין, אין הוא נכנס בגדרו של החריג האמור.

              התובע טוען, כי מדובר בפסיקה שגויה העומדת בסתירה לשיקולים שביסוד החוק ולעקרונות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון.

            התובע טוען, כי נהג באופנוע בהיתר מאת עצמו ולכן נכנס הוא בגדרו של החריג.

            טענה נוספת היא, כי הואיל וטרם נשמעו ראיות, לא ניתן לקבוע מה ידע התובע בפועל עובר לקרות התאונה לגבי השאלה, אם יש או אין כיסוי ביטוחי.

            התובע טוען, כי לו רצה המחוקק להוציא את בעל הרכב מכלל מקבלי הפיצויים מקרנית, היה עושה זאת במפורש.

            התובע מפנה לפסיקת בית המשפט העליון שלפיה מטרת החוק היא לפצות כל מי שנפגע משימוש ברכב.

             לטענתו, לא ניתן לייחס לתובע אשם מוסרי בהעדר נתונים רבים שבגינם לא ידוע בשלב זה מהן הנסיבות שגרמו לכך שהתובע נסע ללא ביטוח בתוקף.

5.         נתבעת 2 טוענת בסיכומיה, כי התובע מתעלם מהוראות סעיף 7 לחוק.

             הנתבעת מפנה לכתב התביעה וטוענת, כי התובע לא פירט  את העילה ואינו מפנה להוראת חוק המקימה לו עילה.

              נתבעת 2 מוסיפה, כי  אין ממש בטענת התובע שלפיה מדובר בסמכות שיורית של הנתבעת.

            הנתבעת טוענת, כי התובע אינו עומד בדרישות סעיף 7א לחוק, שכן אין דינו של בעל הרכב כדינו של נהג הנוסע ברכב של זולתו.

             לגבי נוסע ברכב של זולתו ללא ביטוח, יש נסיבות מסוימות שבהן ייאמר, כי לא נפל רבב בהתנהגותו והוא יזכה בפיצוי.